בישול בירה, מטבעו, הוא לא עיסוק יום יומי. שזה טוב, כי אם הייתי חייב להשקיע 11 שעות ביום כל יום כבר מזמן הייתי נוטש את כל הרעיון...
היום התחיל כשידידי ג'ורדן הגיע לבשל, מחוזק בארבע בקבוקי בירה (מיסחריות אומנם, אבל טעימות) והרבה מוזיקה. אל הבקבוקים שלו התווספו תרומות משלי, כולל הבקבוק הראשון מהבאץ שעמדנו לבקבק היום (בקבוק האולטרה סאונד) כך שהתחלנו את היום מצוידים כראוי.
המשימה הראשונה הייתה, כאמור, ביקבוק הבאץ הראשון שבישלתי לפני שבועיים. הבאץ ההוא היה בישול של אמבר אייל מקיט של בירדי (עם שינויים קלים בשביל הכיף) שזכה רשמית וחגיגית לכינוי "ניסוי כלים - Proof of Concept". אבל לפני כן, חיטוי מאסיבי. מיכל התסיסה השני (שהופך להיות מיכל המילוי) שני הגריקנים הקטנים (שאחד מהם יהפוך גם למיכל תסיסה קטן), ערמת כלים, וכמובן... בקבוקים. שטיפה, יבוש, חיטוי, שטיפה שניה, ויבוש שני. שעה וחצי של שיכשוך כייפי בברכה של נוזל חיטוי והיינו מוכנים.
הביקבוק עצמו הלך חלק (אחרי שגורדן קלט איך להשתמש במקל המילוי, ואני עשיתי סטאג' מזורז על הפוקק) בסופו של דבר ביקבקנו כ15 ליטר בתמהיל של בקבוקי שליש וחצי. כולל בקבוק אחד שקוף, כדי שאוכל לעקוב אחרי התפתחות הצבע והעננות לאורך זמן.
צבע יפה מאוד, לדעתי. אמבר עם נטייה לאדום. בדיוק לפי התיכנון.
אחרי הביקבוק, אפשר היה סוף סוף להתחיל בבישול. הבאץ הראשון היה של בירה בהירה בסיגנון בלגי, ובשיטת Brew In A Barrel - בישול בשק. 36ל מים ניכנסו אחר כבודם לסיר הענק (רכש חדש מטיול הציוד האחרון) והועלו ל72 מעלות צלזיוס. כ6.5 קג גרעינים טחונים נישפכו לתוך השק והטמפרטורה נמדדה. 66 מעלות. טיפה נמוך, אבל סבבא, נזרום עם זה. הטמפרטורה נישמרה לשעה, ואז לקחתי קריאת הידרומטר. בדיוק לפי הספר.
ואז, בעיה ראשונה: גראוויטי משוארת ע"פ ביירסמיט הייתה1.059, אבל הקריאה בשטח הייתה רק 1.023. אסון! בקצב כזה, הבירה תהיה ברמת אלכוהול של בערך 2%. זה לא בירה, זה משקה קל.
מסתבר שלזרום עם טמפרטורת מאש נמוכה לא ממש עובד, וצריך לחמם את המאש. ובאותה הזדמנות גם לערבב אותו. 6.5 קג בשקית זה המון גרעינים, והמיים פשוט לא מגיעים לכל הגרעינים. אחרי שעה נוספת של חימום, בחישה, וקריאות הידרומטר, הגענו לבערך 1.046. לא מה שקיוויתי, אבל כבר יותר סביר. יש לי סיר רחב, וקיויתי שהאידוי המוגבר יאזן את הצפיפות הנמוכה קצת.
אגב, כמה מילים על שיטת ה BIAB: כשיטת אול גריין אני חושב שאין שיטה יותר נוחה לעבודה. כל המאש והבישול נעשה באותו סיר. אין משחק במים כדי להשיג טמפרטורה נכונה (פשוט מדליקים את האש), ואין צורך להעביר את התירוש ממאשר לסיר וכו. הדבר היחידי שצריך לעשות זה להרים את השק מתוך הסיר. לתת למים לזרום חזרה פנימה, ולהניח בצד.
בתאוריה, זה קלי קלות.
למעשה, 6.5 קילו גרעינים מלאים במים שצריך להחזיק באוויר כמה דקות טובות זה, איך נאמר, קצת כבד...
כל אותם שעות בחדר כושר ממש השתלמו בסוף. לא?
שעתיים. שעתיים לקח לסיר להגיע מחום של כ67 מעלות ל95. לרתיחה אמיתית הוא אף פעם לא הגיע. אבל ב95 יש כבר בועות וזרמים בתירוש ואפשר לזרוק פנימה שקיקים עם כשות, תבלינים, וכו. בזמן שחיכינו החלטנו לאפות את הבאץ השני בתנור. אבל על כך בפוסט הבא
היום התחיל כשידידי ג'ורדן הגיע לבשל, מחוזק בארבע בקבוקי בירה (מיסחריות אומנם, אבל טעימות) והרבה מוזיקה. אל הבקבוקים שלו התווספו תרומות משלי, כולל הבקבוק הראשון מהבאץ שעמדנו לבקבק היום (בקבוק האולטרה סאונד) כך שהתחלנו את היום מצוידים כראוי.
המשימה הראשונה הייתה, כאמור, ביקבוק הבאץ הראשון שבישלתי לפני שבועיים. הבאץ ההוא היה בישול של אמבר אייל מקיט של בירדי (עם שינויים קלים בשביל הכיף) שזכה רשמית וחגיגית לכינוי "ניסוי כלים - Proof of Concept". אבל לפני כן, חיטוי מאסיבי. מיכל התסיסה השני (שהופך להיות מיכל המילוי) שני הגריקנים הקטנים (שאחד מהם יהפוך גם למיכל תסיסה קטן), ערמת כלים, וכמובן... בקבוקים. שטיפה, יבוש, חיטוי, שטיפה שניה, ויבוש שני. שעה וחצי של שיכשוך כייפי בברכה של נוזל חיטוי והיינו מוכנים.
הביקבוק עצמו הלך חלק (אחרי שגורדן קלט איך להשתמש במקל המילוי, ואני עשיתי סטאג' מזורז על הפוקק) בסופו של דבר ביקבקנו כ15 ליטר בתמהיל של בקבוקי שליש וחצי. כולל בקבוק אחד שקוף, כדי שאוכל לעקוב אחרי התפתחות הצבע והעננות לאורך זמן.
צבע יפה מאוד, לדעתי. אמבר עם נטייה לאדום. בדיוק לפי התיכנון.
אחרי הביקבוק, אפשר היה סוף סוף להתחיל בבישול. הבאץ הראשון היה של בירה בהירה בסיגנון בלגי, ובשיטת Brew In A Barrel - בישול בשק. 36ל מים ניכנסו אחר כבודם לסיר הענק (רכש חדש מטיול הציוד האחרון) והועלו ל72 מעלות צלזיוס. כ6.5 קג גרעינים טחונים נישפכו לתוך השק והטמפרטורה נמדדה. 66 מעלות. טיפה נמוך, אבל סבבא, נזרום עם זה. הטמפרטורה נישמרה לשעה, ואז לקחתי קריאת הידרומטר. בדיוק לפי הספר.
ואז, בעיה ראשונה: גראוויטי משוארת ע"פ ביירסמיט הייתה1.059, אבל הקריאה בשטח הייתה רק 1.023. אסון! בקצב כזה, הבירה תהיה ברמת אלכוהול של בערך 2%. זה לא בירה, זה משקה קל.
מסתבר שלזרום עם טמפרטורת מאש נמוכה לא ממש עובד, וצריך לחמם את המאש. ובאותה הזדמנות גם לערבב אותו. 6.5 קג בשקית זה המון גרעינים, והמיים פשוט לא מגיעים לכל הגרעינים. אחרי שעה נוספת של חימום, בחישה, וקריאות הידרומטר, הגענו לבערך 1.046. לא מה שקיוויתי, אבל כבר יותר סביר. יש לי סיר רחב, וקיויתי שהאידוי המוגבר יאזן את הצפיפות הנמוכה קצת.
אגב, כמה מילים על שיטת ה BIAB: כשיטת אול גריין אני חושב שאין שיטה יותר נוחה לעבודה. כל המאש והבישול נעשה באותו סיר. אין משחק במים כדי להשיג טמפרטורה נכונה (פשוט מדליקים את האש), ואין צורך להעביר את התירוש ממאשר לסיר וכו. הדבר היחידי שצריך לעשות זה להרים את השק מתוך הסיר. לתת למים לזרום חזרה פנימה, ולהניח בצד.
בתאוריה, זה קלי קלות.למעשה, 6.5 קילו גרעינים מלאים במים שצריך להחזיק באוויר כמה דקות טובות זה, איך נאמר, קצת כבד...
כל אותם שעות בחדר כושר ממש השתלמו בסוף. לא?
שעתיים. שעתיים לקח לסיר להגיע מחום של כ67 מעלות ל95. לרתיחה אמיתית הוא אף פעם לא הגיע. אבל ב95 יש כבר בועות וזרמים בתירוש ואפשר לזרוק פנימה שקיקים עם כשות, תבלינים, וכו. בזמן שחיכינו החלטנו לאפות את הבאץ השני בתנור. אבל על כך בפוסט הבא
No comments:
Post a Comment