אתמול בבוקר הייתי אמור לצאת לצלילה, אבל קמתי ממש מוקדם (מי יכול לישון ביום הבישול הראשון?) אז היו לי שעתיים לפני שהייתי צריך לצאת. לא מספיק כדי לבשל, כמובן, אבל די והותר בכדי לנקות ולחטא את הציוד. אז התחלתי ישר בלערבב תמיסת חיטוי בתוך הדלי ולהשרות בה את כל הדברים. מרוב התרגשות שכחתי אפילו לשתות קפה...
האמת היא שמרוב התרגשות לא עלה בדעתי שלשים שפורפרת זכוכית שבירה (כמו הידרומטר) בדלי מלא דברים כבדים (כמו כוס מדידה מפיירקס) ואז לערבל את הדלי טוב טוב כדי שהתמיסה תגיע לכל מקום זה לא הדבר הכי בטוח. בקיצור, שברתי את ההידרומטר על ההתחלה. איזה כיף..
טוב, לפחות לא שברתי את המדחום. אפשר לבשל בלי הידרומטר, אני רק לא אדע מה אחוז האלכוהול בבירה. מעצבן, אבל לא קריטי, במיוחד משום שהבישול הזה הוא (ברובו) מקיט, ואמור להיות בן 6% אלכוהול. אני מוסיף קצת יותר סוכרים, וכו, אז הסבירות היא שזה יהיה טיפה יותר גבוה, אבל כהערכה זה סבבא. יאללה, מבשלים!
שלב ראשון (אחרי שחזרתי מהצלילה, ואכלתי ארוכת צהרים, ופיניתי את האישה מהמטבח באיומים וחרמים) הוא steep ללתת המיוחדת. שלי הגיע בשק מעורבב של כמה סוגי לתת מיוחדת, אז הייתי צריך רק לחמם מים ל68 מעלות, לשים בפנים את השקיקים עם הלתת, ולחכות חצי שעה.
במהלך הsteep חשוב לשמור על טמפרטורה יציבה של הנוזל. השיטה שמצאתי (שעובדת נהדר) היא לכרוך חלק עליון של חליפת צלילה 7ממ מסביב לסיר. החליפה עשויה מניאופרין מבודד, ובהלך החצי שעה אני חושב שאיבדתי בערך מעלה אחת בסך הכול.
אחרי חצי שעה מוציאים את הלתת ומרתיחים. מסתבר שהתנור שלי לא ממש מתלהב מהרעיון של להרתיח 8 ליטר (כן, מסתבר שהסיר שלי קטן משחשבתי) ושהסיכוי שהוא יכול להרתיח באץ מלא הוא די קטן. טוב, ניצתרך לקנות כירה אמיתית בהיזדמנות הראשונה. וגם סיר. בנתיים הלתת רתחה פחות או יותר, ואפשר להוסיף את הרכז:
ולהרתיח...חחחח...כן, כירה טובה...אולי אפילו להביור...
אפשר להגיד משהו טוב על הקיטים של בירדי. הם נותנים לך את ההזדמנות לעבור את כל שלבי הבישול בעצמך. זאת אומרת שבמקום רכז מכושת וחבילת שמרים, הם נותנים לך רכז לא מכושת, כשות, שמרים, ולתת מיוחדת. כך שכאשר התירוש סוף סוף רתח יכלתי להוסיף את הכשות ולצפות בתירוש עולה ומקציף. מתחילים את הסטופר וסופרים שעה בול, כולל הודעות לאישה (שצופה מהספה) בנוסך "עשרים דקות", "חמש דקות", "שתי דקות", "שלושים שניות", "עשר, תשע, שמונה, שבע, שש, חמש, ארבע, שלוש, שתים, אחד, זהו!"
עכשיו קרור. wort chiller עוד אין, אז הבחירה נופלת על אמבט קרח. רק שאין אמבט. מסתבר
שאין לנו פקק לכיור, אז במקום אמבט של מיי קרח, התירוש ישב בקרח בלי מים, מה שלא היה יעיל בכלל לקירור. אחרי זמן מה נפל לי האסימון של להזרים מים על צידי הסיר (לא על המיכסה! על הצדדים) אבל בסופו של דבר לקח לתירוש שעה להגיע לטמפרטורה של 32 מעלות. לא ממש "קריר" אבל סביר. 12 ליטר של מים בדלי ההתססה, מעורבבים היטב כדי להוסיף חמצן, ופנימה זורם התירוש. מוסיפים שמרים שהומסו במים חמימים אה לה פאלמר, ואוטמים. שמים בפינה ומוסיפים איירלוק מלא בוודקה. ומחכים.
ומחכים.
ומחכים.
הקטע הכי מותח בבישות בירה הוא הadaptation. פרק הזמן שלוקח לשמרים להיתארגן בתירוש ולהתחיל להתסיס. פרק הזמן, בקיצור, עד הבועה הראשונה. יושבים, מחכים, מסתכלים באיירלוק. הוא זז קצת? זה רק דמיון שלי או שהנוזל ניראה קצת נמוך בצד אחד וגבוה באחר? הדלי אטום אטום? בטוח?
בסופו של דבר וויתרתי ויצאתי לרוץ.
כשחזרתי האיירלוק ביעבע. כל כך התרגשתי שקראתי לאישה לראות. היא הסתכלה ואמרה "התינוק שלך בועט!" היה בזה משהו. הרגשה מיוחדת של לראות את יציר כפיך מתחיל בחיים משלו. הרגשתי קצת כמו שהרגשתי כשקלטתי בפעם הראשונה שאישתי בהריון. מכאן והלאה החיים יהיו קצת שונים...
No comments:
Post a Comment